בית זה לא מקום: חתונה רב-לשונית של אלכסנדרה ודוד במנורקה

אלכסנדרה מרוסיה. דוד מספרד. הסיפור שלהם חי בין סנט פטרסבורג לברצלונה, בין מרחק לשייכות, במשך כשלוש שנים. בנאום של דוד, נובה איקריה מופיעה כנקודת מוצא שקטה — המקום שבו הקשר שלהם החל להתעצב. הוא זוכר את החודשים הראשונים: מדברים הרבה, מגלים אחד את השני בזהירות, מבלי למהר לסוף. לכן הנדר שלו לא עוסק רק בתחושה. הוא עוסק בבחירה. הוא מבטיח להישאר קרוב, לבחור באלכסנדרה כל יום, ולהתפעל ממנה שוב ושוב. ואז מגיעה השורה הפשוטה והאנושית ביותר של כל הטקס — זו שהופכת יום יפה לגילוי פרטי: לקרוא לה אשתו, לומר את זה פעמיים, ולתת להפתעה להתיישב.

החתונה שלהם במנורקה הייתה רב-לשונית במכוון. ספרדית, קטלנית / מנורקנית ורוסית כולן היו בעלות קול בחדר — לא כקישוט, אלא כהוכחה מי הם. סוזנה, אחותו של דוד, הביאה את ההומור המשפחתי לטקס. היא הפכה את הדרך של אלכסנדרה מסנט פטרסבורג לספרד למשהו כמעט כמו אגדה מודרנית: חופי ברצלונטה, אור מנורקה, בדיחות על הזקן של דוד שגורם לו להיראות בן חמישים בגיל שלושים וארבע, ודימוי אוהב של "סופר רוסי." הצחוק היה חשוב. הוא שמר על היום אנושי. דרך סוזנה מגיע גם אחד מההדים החזקים של היום: נישואין כבחירה יומית. ואז דוד עונה על הרעיון הזה עם ההבטחה שלו — לבחור באלכסנדרה שוב מחר. מצד אלכסנדרה, חברה שלה מאשה מדברת ברוסית. אם סוזנה נושאת את עולמו של דוד, מאשה נושאת את עולמה של אלכסנדרה. ובסוף, ההכרזה עצמה קיימת בשתי התרבויות: גם ברוסית — "אני מכריז עליכם כבעל ואישה... אתם יכולים לנשק." חברים משלימים את שאר הדיוקן. קרלוס מדבר על לילות במרפסת, עונות קשות, וחברות שנשארת. אנסטסיה זוכרת את אלכסנדרה לפני ספרד, לפני הפנייה. אליונה, בת דודתה של אלכסנדרה, רואה את ספרד כנקודת מפנה ודוד כמישהו חם ויציב. הסרט לא עוסק רק בשני אנשים שאומרים נדרים. הוא עוסק באנשים שכבר יודעים מה משמעות הנדרים הללו.

מנורקה היא לא רק רקע כאן. זהו האי שבו כל פרק נפרד מגיע בבת אחת: רוסיה וספרד, ברצלונה וסנט פטרסבורג, אחות וחברים, הומור ודמעות, אוויר קטלני ומילים רוסיות. השאלה שרצה מתחת לכל היום היא פשוטה ועצומה: מהו בית? אלכסנדרה עונה על כך ראשונה. בית זה לא גיאוגרפיה. בית זה אדם. דוד עונה על כך בשפת הנאמנות שלו: לא הודאה דרמטית אחת, אלא הבטחה שמתחדשת כל בוקר. עד שהטקס מסתיים, שתי התשובות הפכו לסיפור אחד. אלכסנדרה, דוד, ואוסקי. משפחה קטנה. וחתונה שלא מרגישה כמו סוף — יותר כמו הרגע שבו כל הפרקים הקודמים סוף סוף מכירים זה בזה.